מאת אופיר העברי, 3.12.14
גרסה של מאמר זה הופיע בידיעות אחרונות, 2.12.14.
נוכח הסערה הציבורית סביב “חוק הלאום” מתגנב ללב חשד: האם מתנגדי החוק, ובראשם השרים לבני ולפיד, קראו את מגילת העצמאות? האם קראו את מדינת היהודים של הרצל?
כפי שעולה מדברי המתנגדים, יש בחוק שתי בעיות מרכזיות: אין בו את צירוף המילים “יהודית-ודמוקרטית” שהגדיר את ישראל מאז ומעולם; ויש בו לעומת זאת עקרון מנחה של מדינת לאום יהודית המנוגד לתפיסת האמנה החברתית עליו מבוססות מדינות דמוקרטיות.
לאמיתו של דבר, שני טיעונים אלה מופרכים לחלוטין.
לידיעת הקוראים, ישראל אינה מוגדרת במגילת העצמאות “יהודית-דמוקרטית” אפילו פעם אחת, ולעומת זאת מוגדרת שוב ושוב, ומוכרזת כ”מדינה יהודית בארץ-ישראל, היא מדינת ישראל”. האם מחברי המגילה, היו בעצם כת משיחית אנטי-דמוקרטית? ואולי המייסדים הבינו משהו שמתנגדי חוק הלאום עוד לא למדו?
המייסדים ידעו שמדינות כמו בריטניה או קנדה, אינן מוגדרות מפורשות כ”מדינה דמוקרטית” או משהו דומה, ואף שיש בהן מלוכה וגם חוקי לאום ודת מפורשים, בכל זאת הן בעלות משטר דמוקרטי מפואר; ולעומתן, הרפובליקה הדמוקרטית (המזרח) הגרמנית, או הרפובליקה הדמוקרטית של (צפון) קוריאה, אינן מופת דמוקרטי כלל. הם גם ידעו שמאז תחילת הציונות, בכל הקונגרסים הציוניים, במוסדות המדינה שבדרך, ובמוסדות המדינה לאחר הקמתה, התקיימה מערכת פוליטית דמוקרטית לתפארת תחת הכותרת “מדינה יהודית” בלבד. הבה נזכור – בשעה שבארה”ב הייתה נהוגה הפרדה גזעית עד שנות ה-60, ובספרד ופורטוגל דיקטטורה פשיסטית עד אמצע שנות ה-70.
למעשה, רק בעת שהועברו אצלנו בחיפזון בשנת 1992, כמה חוקי יסוד יקרים למערכת המשפט, גובשה באישון לילה כעסקה בין חסידי נשיא בית המשפט העליון ברק וכמה עסקנים דתיים, הנוסחה “יהודית-ודמוקרטית” שאפשרה להעביר את החוקים על הנוסח הבעייתי שלהם. זהו המקור למונח הקדוש שברק ראה בסיס ל”מהפכה החוקתית” שהנהיג, ונכון יותר לכנות “הפיכה חוקתית”. שהרי דמוקרטיה הייתה בישראל לפני 1992 וגם אחריה, ומה שהשתנה הוא שמסורת פוליטית דמוקרטית ציונית בת 95 שנה, הוחלפה במושג “דמוקרטי” שמהווה מאז כיסוי לערכים ליבראליים שביקש ברק לכפות על החברה הישראלית.
ואולי בעצם ברק הבין ותיקן את ששיבשו וקלקלו האבות המייסדים שלנו מהרצל ועד בן גוריון – כאשר לא בססו את המדינה היהודית על עקרון “האמנה החברתית” כמדינת כל אזרחיה, נוסח הוגים כמו רוסו? די ללכת למקור כדי לראות עם מי הצדק: בספרו “מדינת היהודים” דחה הרצל מפורשות את רעיון האמנה החברתית של רוסו כעיקרון מכונן, והעדיף במקום זאת את עקרון NEGOTIORUM GESTIO “השליחות שלא מטעם” למען העם היהודי, כבסיס מדינה לאום יהודית, שהיה ברור לו שמשטרה יהיה דמוקרטי. והרי מגילת העצמאות מכריזה מפורשות על “קריאתו של הוגה חזון המדינה היהודית” הרצל כאחד מיסודות המדינה.
זו המחלוקת שיש להכריע בה: האם רוצים “מדינה יהודית” נוסח הרצל ומגילת העצמאות, כמדינת לאום בעלת משטר דמוקרטי, או “יהודית-ודמוקרטית” נוסח רוסו וברק כמדרון חלקלק למדינת כל אזרחיה.
